<h1>ארחות חיים הלכ' שבת סימנים קכה—קכ"ט</h1>
<h2>דף קמו.</h2>
מביא אדם חבית של יין ומתיז את ראשה בסייף או יסיר כל המגופה ממנה לפי שאינה דבוקה בגוף החבית. אבל לא יקבנה מצדה ואם היתה נקובה לא יתן בנקב שעוה לסתמו מפני שהוא ממרח. אין נוקבין נקב חדש ואין מוסיפין אבל פותחין בחבית נקב ישן והוא שיהיה במקום העשוי לחזק פי' שלא יהיה למטה מהשמרים וכן דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל וי"א שאפי' בכלי מקדיח או בסכין וי"א דוקא בחבית של חרס לפי שאין הסתימה מהודק הרבה אבל של עץ שמהדקין הדודילאש מאד וחותכין ראשן על דע' שלא להוציאן ודאי נראה שזה נקב חדש ואסור. והר"פ ז"ל כתב ואותן חביות שנסתמו בימי הבציר אסור לנקוב הנקב שניקב כיון דהוי סתימה גמורה וכן הורה הר' יוסף ונתן טעם בדבר לפי שלא משכו יין אחר הסתימה. ועוד כתב ומותר לתת שפופרת שקורין דודי"ל בשבת בתחילה כיון דתחוב ואע"ג דלא תקנה מאתמול ואינו יודע אם היא למדת החבית אם לא אפ"ה שרי וכן ברזא שקורין קנילא אם הכינה מאתמול מותר לתת אותה בשבת אע"פי שלא היתה שם מעולם ודעת הראב"ד ז"ל שהלכה ואין מורין כן. ואסור לתת עלה הדס במקום נקב של חבית לקלח בו היין משום מרזב.
